<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מילה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
מנין למילה בנכרי שפסולה [ע"ז כ"ז ע"א] רב אמר דכת' ואתה את בריתי תשמר ורי"ו אמר המל ימול קרי בי' המל ימול, ואיכא ביניהו אשה, לרב דאמר מואתה את בריתי תשמר, אשה כיון דליתא בברית לא מהלא, לרי"ו דאמר המל ימול, כיון דישראלית הוא וערל ישראל נמי כמהול דמי, הלכך היכא דליכא גברא יהודאה דידע למימהל ואיכא אתתא יהודאתא דידעה ומהלה שפיר דמי דהלכה כרי"ו אבל מילה בנכרי אף לרי"ו פסולה דדחיקא מלתא למימר לפרושי דר"י הנשיא קאמר. — אנשי מזרח מוהלין על המים ונותני' על פניהם ואנשי מערב מוהלין בעפר. ובתשו' לגאון אנו רגילים במים שלוקין ובהם הדס ומיני בשמים שריחם נודף ומלין בהם ורוחצין הנועדים בהם את ידיהם. שאלו מקמי רב יהודאי מאי למול ע"ג עפר ואמר שפיד דמי ולא יעשו כן בשבת גזרה שמא יביאו עפר מבחוץ.
